<h1>מאירי — קידושין</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[מאירי קידושין נ"ז ע"ב]. פטר חמור מצוה לפדותו בשה ואם אינו פודהו עורפו על הדרך שיתבאר במקומו ועד שלא פדהו אסור בהנאה ואם מת קודם פדיון יקבר וכן אם לא פדאו ונערף אסור בהנאה הואיל ולא נפדה ומכל מקום אם מכרו אינו תופש את דמיו כמו שביארנו במשנה וגדולי המחברים כתבו בפטר חמור שאם מכרו דמיו אסורין ואני תמה אם כן האיך כללוהו בכאן עם אותם שאם מכרן וקדש בדמיהן מקדשת ושמא הם סוברים שהדמים אסור למוכר אבל מותרין לאחרים ואם כן כשיגיעו ליד האשה מותרים הם והרי יש ממון אצל המקבל.
[מאירי קידושין נ"ב ע"ב]. מפני שר' יהודה סובר מעשר ממון הדיוט הוא הילכך כל שהודיעה שהוא מעשר שני מקדשת ואע"פ שאמרו במציעא [צ' ע"א] שלא אמר ר' יהודה ממון הדיוט הוא אלא בירושלים הואיל ומקום אכילתו שם אבל חוץ לירושלם ממון גבוה הוא מכל מקום הואיל והיא יודעת בכך סומכת היא על אכילתו שבירושלם ואף אונס הדרך אינו מציל עליו הואיל וידעה בו שהוא מעשר אבל בשוגג לא קדש שקדושי טעות הם שאלו היתה יודעת בו שהוא מעשר לא היתה מקנה עצמה לו מפני שהיתה חוששת לטורח הדרך אע"פ שיש לדון שאונס הדרך מוטל עליו אחר שלא ידעה בו שהוא מעשר הא אם הוא בירושלם אין כאן טעות כלל ומקדשת ובזו הלכה כר' מאיר אלא שמכל מקום יש ללמוד מדברי ר' יהודה שאם קדשה במטבע שהיא סבורה בו שיכולה להוציאו בכאן ונמצא שאינה יכולה להוציאו כאן שאינה מקדשת ודאי אע"פ שלדעת קצת אונס הדרך עליו אחר שהיא שוגגת.
<h2>דף לט:</h2>
מעוך וכתות שאסר בתורה לענין מומין פירושו אף בביצים ואצ"ל בגיד, אבל נתוק וכרות דוקא בגיד אבל בביצים לא ולמדת מזו אף לענין איסור שהנותק וכורת בביצים אינו חייב משום ובארצכם לא תעשו וכן כתבוה חכמי ההר ומעוך הוא שמיעך ביציו ביד וכתות הוא שכתשן והוא יותר ממעוך אלא שהכל מין אחד ונתוק הוא שתלושין ביד ונפסקו החוטין שהם תלויין אלא שהם נתונים בכיס והכיס לא נתלש, וכרות הוא ממין הנתוק והוא שכורתין החוטים שהביצים תלויים בהם בסכין אלא שעדין מעורים בקצת ר"ל שאינם נתוקים לגמרי, וכמו שאמרו להביא נותק אחר כורת שחייב ונמצא מעוך וכתות אבר אף בביצים אבל נתוק וכרות שבבצים אינו נכר כל כך.
<h2>דף נד.</h2>
וי"א שלא אמרה ר' יאשיה אלא לענין איסור זריעה אבל לענין איסור הנאה אפילו חטה וחרצן או מין אחד בכרם אסור בהנאה, ואין צריך לומר שני מינים בכרם אע"פ שאינן במפולת יד וכו' וכן הרבה שמועות בתלמוד נוטות לדעת זה כגון מחיצת הכרם שנפרצה והמסכך גפנו על תבואתו של חברו והמקיים קוצים בכרם וכשותא בכרמא ערובא, הא באכילה מיהא כלם מודים שאסור ואפילו מין אחד בכרם. וגדולי הדורות מכריעים שמין אחד בכרם או חטה וחרצן מותר אף באכילה, שאם לא כן מהו שאמרו במסכת ברכות נהוג עלמא כר' יאשיה לענין כלאים, הואיל ואיסורן במקומו עומד מה היו מועילים במנהגם, ואם כן כל השמועות שמורות שמין אחד בכרם קדש אינן הלכה וכו'. וכן יש עוד ראיה לזה לדעתי ממעשה הנזכר כאן, חזיוה לההוא גברא דהוה זרע ביני גופני וודאי לכונת אכילה היה עושה כן והיה לו לשמתו על שם שהיה יודע בסופו שיאכל, אלא ודאי מותרין באכילה אלא שלכתחלה מיהא אסור, וכן הדין בשעורה וחרצן או בחטה וחרצן שודאי מותרין באכילה, אבל שני מינין בכרם אע"פ שאינם במפולת יד, וכן חטה ושעורה וחרצן אע"פ שאינן במפולת יד אסורין בהנאה, וממה שאמרו בפ' כל הבשר, כתוב המלאה דמשמע דוקא התוספת וכתוב הזרע דמשמע שאף הזרע עצמו משהושרש נאסר אע"פ שלא הוסיף, ותירץ זורע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא בהוסיף, אלמא אע"פ שלא נזרע במפולת יד כל שהוסיף אסור.
